אחרון השדים

הקדמה

פעם בתקופה בה בני האדם האמינו בשדים, יצורים אלה היו נפוצים עד מאוד. האנשים השדים היו מפחידים כל כך:עורם סגול כהה, הם בעלי שיניים חדות ומרובות כשל כריש, ניבים בולטים, כנפיים העשויות מעצמות בלבד, ולרוב מגיעים לגובה של שלושה מטרים!
לעומת פחד האנשים השדים לא גרמו לנזק רב, הם היו זקוקים רק לאמונת האנשים כדי לשרוד אז הופיעו לעיתים רבות. אך עבר זמן והאנשים התחילו להתפתח ולהתקדם ולא האמינו ביצורים אלה כלל וכלל וכאשר הופיע אחד כלאו את האנשים שראו את השד. וכך הידלדלו השדים עד לכך שלא הופיע אף שד כבר 300 שנה…
מאז שלוש מאות השנים שעברו התפתחה כת קטנה של כ-6 אנשים שהאמינו בשדים וחיכו לבואם כי ידעו על טיבעם האמיתי ורצו להצילם. חברי הקבוצה היו: אדם, בחור גובה ושרירי מאוד שרצה רק לראות השד בחשיבה שזה יהיה מגניב, רינו וקרן, תאומים צעירים בני כ-12 שרצו פשוט להציל אותם כי היו יצורים חיים כמונו, לינדה, בחורה בגיל העמידה שלא ציינה מדוע רצתה להשתתף בכת, ליאון, שהיה מנהיג החבורה ורצה להצילם מכיוון שסב סב סב סבו הוצל על ידי שד ורצה להחזיר את חובו ולהודות לשד, ואחת שרצתה לשמור על עילום שמה מכיוון שחשה נבוכה.

פרק 1

זה היה בערך בשמונה כשרותם, נער כחוש חנון ופחדן, חזר הביתה מריתוק מתיחה שהאשימו אותו בה כשהוא פתאום שמע צרחות וגניחות כאב של אישה מגיעות מהסמטה האפלה לידו, רותם ניגש לשם לראות מה קרה לה וכשהוא הגיע כל מה שראה הייתה ביצה גדולה, כגודל ביצת יען, סגולה עם נקודות אדומות. רותם, מאהבתו לחיות, שמר על הביצה והתייחס אליה בדאגה ובזהירות רבה.
למחרת בבוקר הביא את הביצה איתו, מפחד שאימו תחשוב שזה עוד שטות שלו שהיא יכולה לזרוק, ולא חשב על דבר מלבד הביצה ואם היא תישבר או תבקע במשך כל ההליכה שלו לבית הספר עם שכנתו נועה שהייתה חברתו היחידה בבית הספר. “היי רותם למה אתה מרחף כל כך?” שאלה נועה, “מה? אה, סתם, כלום.” הוא הגיב מנסה להסתיר הבעה מודאגת על פרצופו, “אל תשקר לי אני מכירה אותך.” היא החזירה, ענה לה “טוב אני אראה לך, אבל אל תאמרי דבר לאף אחד אוקי?”, “אוקי” היא אמרה. עברו עשר דקות והיא שאלה “נו למה אתה לא מראה לי?”, הוא ענה “לא כאן אני מכיר מקום מעבר לפינה שבוא לא יראו אותנו”. כשהם הגיעו לשם הוריד רותם את תרמילו והחל לפתוח אותו. כשנועה ראתה מה יש בפנים היא השתהתה בפליאה ולא אמרה דבר עד סוף השעה הרביעית.
‘מה יש לה’ חשב רותם בתסכול, ‘מאז שהיא ראתה את הביצה היא התרחקה ממני ולא אמרה אפילו מילה’. בהפסקת צהריים הלך רותם והתיישב ליד נועה ועדיין לא אמרה כלום, הוא אמר “נועה למה את מתחמקת ממני כל היום?”, “זה בגלל הביצה?” היא ענתה “לא זה כלום.” “אני מכיר אותך גם אני יודע שאת משקרת. מה קרה?” הוא שאל, “אני אומר לך אבל רק כי זה אתה וגם הפעם אל תגלה לאף אחד. בוא איתי לארון השרת” היא אמרה. כשהם הגיעו סיפרה לו נועה על זמנים בהם השדים שוטטו בארץ והפחידו אנשים, ועל איך שאנשים הפסיקו להאמין, ועל היעלמות השדים והכת, “ואיך זה קשור לזה שלא דיברת איתי?” אמר רותם, “זה פשוט שה… רגע אתה מאמין לי?” היא שאלה, “בערך זאת אומרת זה עדיין נשמע ממש הזוי אבל אני מאמין לך.” הוא ענה, נועה אמרה “אז תקשיב הביצה שמצאת היא ביצה חשובה מאוד לכת, היא ביצה של שד…”

פרק 2

כבר עבר שבוע מאז שרותם ונועה גילו אחד לשנייה על סודותיהם ומאז הם לא הפסיקו לדבר רק על זה ולטפל בביצה עד שיום אחד היא אמרה לו  ”הביצה שייכת לך אבל אני אשמח אם תבוא אלינו למפגש של הכת.” רותם הסכים וקבע שילך לשם מחר.
למחרת הלך לשם עם תרמילו ובתוכו הביצה, כשהגיע ראה מחסן די עלוב אבל לאחר מכן נכנס פנימה וראה כי בתוך המחסן היה אולם יפה עם רצפת שיש ושולחן עגול גדול עם כסאות ובאחד מצדדיו במה. לאחר שנכנס פגש את כולם וראה למה הם רצו להצטרף. לאחר שכולם נפגשו אמר ליאון “נפגשנו כאן היום משום שחבר של רוני (מכיוון שלא ידעו את שמה כך כינו אותה) מצאה את שחיפשנו כל השנים, הוא מצא את הביצה של השד האחרון! עלה לכאן ילד.” רותם קם מכיסאו ועלה לבמה פתח את תיקו והוציא את הביצה המנוקדת.
כולם הסתכלו בפליאה בדיוק כשנועה עשתה כשראתה את הביצה בפעם הראשונה, “שים אותה כאן.” אמר רינו והצביע על העמוד הקצר והרחב שבקצו יש כרית. המפגש הסתיים וליאון לקח את רותם לצד ואמר לו “ילד תקשיב אתה זה שמצאת אותו וטיפלת בו וכשזה קורה נוצר בין המטפל לשד קשר בלתי שביר.”, “אבל איך הוא יודע שאני מצאתי אותו?” קטע אותו רותם, “שדים הם יצורים אינטליגנטיים במיוחד הם יכולים לראות מה הולך סביבם להבין כל שפה משהביצה מוטלת וגם הביצה בנויה כך שהיא תהיה אטומה מבחוץ אך מבפנים אפשר לראות הכול.”
רותם הודיע להוריו כי הולך לישון אצל חבר לשבוע והלך מקום מפגש הכת כדי לתצפת אחרי הביצה. הוא פחד כי השד יבקע ולא יראה אף אחד וירגיש מבוהל.
רותם הסתדר שם די טוב, הוא הביא לעצמו מספיק אוכל לארוחות, מזרן מתנפח, ואפילו דאג לנקות שם. הוא דאג לשמור על חום הביצה יום אחד הוא לקח את הביצה ופשוט חיבק אותה בתנוחה עוברית והרגיש משהו רועד, הוא ישר התקשר לנועה הודיע לה שהביצה רעדה ואמר לה להודיע לליאון, אדם, רינו, קרן ולינדה, כי לו לא היה את המספרים, וכולם הגיעו במהירות. כשהם הגיעו רותם עדיין היה בתנוחה העוברית עם הביצה והם ראו סדק רחב בביצה.
רותם החל להילחץ “מה אני עושה? איך אני מטפל בשד? מה הוא אוכל?”, נועה מרגיעה אותו “אתה תהיה בסדר גם הם די חכמים אז הם מבינים לבד.” וברגע שהיא סיימה לומר את מילתה האחרונה הופיע סדק נוסף ואחריו אחד קטן יותר ואז הביצה בקעה לבסוף ומשם הציץ ראש של שד, אבל בוא היה משהו שונה, כשם הביצה גם עליו הופיעו נקודות אדומות לכול אורך גופו…

פרק 3

“לא אמרת שהצבע שלהם סגול חלק?” שאל רותם, “הוא אמור להיות אבל בו יש דבר שונה, הוא מיוחד, נולדים כאלה כל 10,000 שנים ויש להם יכולת להתרבות לבדם כמו חיידקים כשהם מגיעים לגיל 3.” והשנייה זו ממש באה לינדה, וחטפה את השד, והתחילה לקרוא לאנשים במכשיר הקשר שלה שאיש לא שם לב אליו. ופתאום נכנסו גברים לבושים בחליפות שחורות והגנו על לינדה, אך ליאון נועה ורותם כן באו להצלת השד עד שהוציאו הגברים בחליפות אקדחים והם נסוגו, והגברים בחליפה נשארו חצי שעה אחרי שלינדה עזבה בכדי שישיגו יתרון.
האנשים הלכו וכל חברי הכת, שרותם הצטרף אליה כעת, נכנסו לרכב הגדול השחור של הכת ונסעו בכיוון של לינדה “איך אנחנו נדע לאן היא נסעה?” שאלה קרן, “אני שמתי שבב איתור על השד כך שלא נאבד אותו.”, אחר כך פנה אל רותם ואמר לו “סליחה.” רותם אמר “זה לא משנה עכשיו בוא רק נמצא אותו.” כי, למרות שבילה עם השד עצמו, ולא בתור הביצה זמן קצר כל כך, הרגיש כאילו היה חברו הטוב ביותר מאז שנולד וחש מחויבות כלפיו. הם נסעו במהירות של כ-180 קילומטרים בשנייה ועקבו אחרי האיתורן, ואז ראו כי לינדה עצרה במקום נידח שהאיתורן הראה שאין דבר חוץ ממדבר שם. כשהם הגיעו הם ראו שבאמת לא היה דבר אבל החליטו ללכת לחפש, וכשמישהו מוצא מישהו להודיע לאחרים והם ילכו למכונית. הם חיפשו במשך עשר דקות, עד שרינו התעייף ונשען על אבן, פתאום הופיע הבזק אור ונשמע קול “פאנל סיסמה נפתח” והם התרכזו במכונית. “עכשיו מה?” שאלה נועה “יש לנו כניסה אבל אין סיסמה.”, “לזה אני אדאג” רותם אמר “עכשיו בואו נתארגן על איך אנחנו שורדים בפנים.”,  ליאון הוציא מהבגאז’ תיק אימונים גדול ובזמן שהוציא שאל אדם “כן איך אנחנו באמת הולכים לשרוד?” ליאון פתח את התיק וחשף עשרות רובים ואקדחים “לזה אני אדאג…”

פרק 4

הם עמדו בכניסה איפה שרינו מצא את פאנל המקשים וכולם שאלו את רותם פה אחד “אז איך אתם עומד לפתוח את זה?” “אני רק אצטרך מברג.” השיב, הוא פתח את הכיסוי באמצעות המברג והחל ללחוץ על החוטים החשמליים כך שיסגור את המעגל החשמלי החיצוני, בכל אחד עד שחלק מהמעל הפנימי נסגר וכך עשה ארבע פעמים, האבן זזה והופיע חור עם מעלית “תישארו כאן” אמר אדם לקרן ורינו “אנחנו יודעים לדאוג לעצמנו” אמר רינו, “לא אתם נשארים כאן אנחנו לא נסכן ילדים קטנים” אמר ליאון, “אנחנו לא קטנים” החזירה קרן, “פשוט תישארו כאן” אמרה נועה.
רותם, נועה, אדם וליאון ירדו למטה וראו מקום שלם הצבוע בכחול בהיר, היה שם מסכי ענק בהם מוצגים כתבים עתיקים המספרים על שדים וכלי לחימה עתיקים שהחבורה שיערה כי מצאו אותם לפני הארכיאולוגים.
אך לפני שהם הספיקו לעשות צעד אחד הופעלה האזעקה וליאון הוציא 2 רובים מסוג ak47 אחד לרותם אחד לאדם, 2 אקדחי מגנום לנועה ושוטגאן בשבילו, הם התחילו לרוץ ישר, בודקים בעיניהם כל חדר וחדר ומאחוריהם אנשי הארגון. אדם הסתובב והחל לירות, זה היה נראה כאילו התאמן לזה כל חייו בעוד נועה, רותם וליאון המשיכו בדרכם. לפתע רותם הרגיש כאב חד בכל גופו ואז שמע כאילו בשום מקום אבל בכל מקום ‘רותם! רותם תציל אותי, בבקשה אני לא אוהב את המקום הזה’ “שמעתם את זה” רותם אמר, נועה שאלה “את מה?” “את הקריאה הזאת”, “זאת טלפתיה, זאת השפה הראשונית של השדים. הוא קרה רק לך כי אתה היחידי שהיה איתו מספיק זמן כדי שהוא יזהה אותך” הודיע ליאון, “תנסה לדבר אליו בחזרה” אמרה נועה, “איך אני עושה את זה?” שאל רותם, “פשוט תתרכז בו ותחשוב על המילים שאתה רוצה שהוא ישמע” אמרה. רותם התרכז בו וחשב ‘איפה אתה?’ ‘אני לא יודע, באיזה חדר’ השיב השד, ‘אתה יכול להגיד לי אולי מספר חדר או לפחות מה בתוך או מחוץ לחדר?’ שאל רותם, ‘אני לא  יודע באיזה חדר אני רק יודע שאני שומע יריות מתקרבות אלי ושמבחוץ יש מסך ענקי עם כתבים עתיקים’. “הוא קרוב אלינו” אמר רותם מתנשף, “כן זה מצריך הרבה אנרגיה לדבר איתם ככה” אמר ליאון, “אז איפה הוא?” שאלה נועה ונשמעה צרחה בחדר הסמוך, “אני אנחש שבחדר הזה” ענתה לעצמה בקול.

פרק 5

עשר דקות לפני כן רינו וקרן כבר לא יכלו לחכות יותר למעלה והחליטו לרדת. מכיוון שכל השומרים עקבו אחרי ליאון, נועה ורותם הדרך הייתה חופשייה, “בואי נחפש את חדר הבקרה” קרן אמרה ורינו הנהן בהסכמה. הם ירדו למעטה ובדקו חדר, חדר ומצאו לבסוף ובקומה העליונה ביותר חדר עם מוניטורים רבים ולחצני פעולה. הם חיפשו את שאר החבורה ומצאו אותם בחדר וראו שם את השד לבסוף! הם ראו שהם בבעיה אז לחצו על כפתור הנעילה הממוקם ליד המוניטור ונעלו את הדלת של החדר בו נמצאים החבורה. ליאון הבין כי הדלת נעולה והפסיק להדוף את החיילים, הם התקדמו פנימה אל החדר וראו את השד קשור למיטה ולרופא לידו אזמל. נועה הרימה את ידיה שהחזיקו אקדחים וירתה לו בידיים וברגליים והם לקחו את השד.

רינו וקרן ראו מה קרה ורינו הודיע בקול גברי ועמוק ככול שיכל אל תוך המיקרופון “הפולשים עברו דרך תעלת האוורור הם עכשיו בחדר האספקה הקרוב” בידיעה שהקרוב ביותר נמצא בצד השני של המתחם. רינו וקרן פתחו את הדלת של החבורה ורצו במהירות רבה לשם במטרה להודיע להם לצאת. “לא אמרנו לכם להישאר למעלה?” אמרה נועה, “אמרתם פשוט שיעמם לנו” ענתה קרן, “טוב זה לא משנה אנחנו נדבר על זה אחרי שנעלה” אמר רותם.

וכך הם עלו במעלית ונסעו מהר יותר מהמהירות שהגיעו לשם.בזמן הנסיעה רינו וקרן שאלו “אבל איפה אדם?” הייתה שתיקה במשך כדקה ולפתע נועה ענתה בבכי “הוא לא שרד”. כשהגיעו לשם לרותם היו כל כך הרבה שאלות שלא יכל להתאפק “מי היו האנשים האלו? למה הם רצו את השד? למה התכוונת כשאמרת שטלפתיה זה אחד מהכוחות שלו?…” אני אספר לך בבוא העט עכשיו אתה צריך לקבוע עם השד איזה שם אתם רוצים שיהיה לו “זד” אמר רותם מיד “למה זד?” שאלה אותו קרן “משום שזד הוא כינוי לחצי שד חצי בן אדם וזה בעצם הקשר שיש בנינו, חצי קשר אנושי חצי שד” ‘זד… אני אוהב את זה’ אמר זד.