רוחות של נקמה

הרצון בנקמה הוא יצר אנושי וטבעי שכל אחד מאיתנו חווה. אבל לפעמים הרצון הזה הופך חזק כל-כך, עד שהוא גורם לנו לשכוח כמעט כל דבר אחר. מה אז המחיר שאנו משלמים עבור הנקמה והאם הוא עדיין משהו טבעי?

יום רביעי, מסתובב במעגלים בסלון הקטן, שקוע שוב במחשבות והרהורים.

…אני לא מאמין שהצלחתי להתאפק חצי שנה. הרי כישוף זה לא משהו שכלתני ומחושב שאפשר סתם כך לדחות. כישוף אמיתי נולד מהרגש, מהתשוקה לשנות את המציאות ומהאמונה שיש לך את הכוח לעשות את זה.

זהו, החלטתי, אני מטיל את הכישוף הערב. כל עוד הרצון לנקמה בוער בי חזק מספיק… לא! מה אתה עושה?! אתה באמת רוצה לקחת סיכון שתהרוס את כל חצי השנה האחרונה רק בגלל פזיזות של הרגע האחרון? חצי שנה, והצורך שלך לנקום בה לא דעך לרגע. הכאב שהיא גרמה לך לא פשוט ייעלם דווקא בשבוע האחרון. חוץ מזה, בספר היה כתוב במפורש שצריך לחכות לירח המלא.

טוב, פשוט תחשוב על משהו אחר. משהו מעודד כמו… איך בכלל אפשר לחשוב על משהו עם כל הרעש הנורא הזה?! זהו זה. אין ברירה, ברגע שאני מסיים עם הנקמה שלה נצטרך להתחיל ולחנך גם כמה מהשכנים הלא מתחשבים ברחוב המזורגג הזה… משאית מובילים?!? בבניין הזה? כנראה שאני באמת מרוכז יותר מדי בכישוף הזה אם אחד מהשכנים עבר דירה מבלי ששמתי לב. מעניין מי זה השכן שעזב? רגע, נראה לי שמספר הדירה כתוב על הארגזים. אבל אני לא מצליח לראות מהמרחק הזה… ואו! זה יכול היה להיות מביך מאוד אם אחרי כל העיסוק במאגיה בסוף הייתי מת בכלל בגלל נפילה מהחלון.

אוקי, אז נעזוב את הארגזים. איפה הייתי לפני כן? נכון, לחשוב על משהו מעודד. נגיד על כל ההשפלות שאגרום לה אחרי שאצליח להטיל את הכישוף. הסיוט שהיא תעבור בשבוע הזה ללא ספק יהרוס לה את החיים אחת ולתמיד. בדיוק כמו שמגיע לה אחרי כל מה שהיא עשתה. היא חושבת שהיא יכולה לנסות לנצל אותי? חושבת שהיא יכולה לנצל את הכישורים שלי כשזה נוח לה ולצפות שתהיה לה חסינות גם אחרי שהיא בגדה באמון שלי? אחרי כל הניסיונות שלי לעשות דברים בשבילה, לעזור לה, ככה היא מחזירה לי טובה? אוי, כמה שאני אהנה לראות אותה סובלת. כמה שאני אהנה לראות אותה מושפלת. הייתי יכול ממש לדמיין עכשיו את כל ההשפלות האלה…

אני די בטוח שהשארתי את החלון הזה פתוח… אוי נו, לא שוב! לעזאזל עם כל הפּוֹלטֶרגֵייסטים האלה! כשהיה כתוב בספר שרוחות נמשכות יותר למקומות שמוטלים בהם כשפים לא חשבתי שזה יהיה כל-כך קיצוני. למה הם לא שמים את זה כאזהרה כבר בעמוד הראשון, באותיות אדומות וגדולות. זהירות, שימוש בכשפים עשוי למשוך רוחות רפאים. הרבה רוחות רפאים. למעשה אחת לשבוע בערך…

יום חמישי, פותח וסוגר את המקרר בייאוש בחיפוש אחר משהו שהוא רוצה לאכול.

…זה סימן טוב או רע? אני לא זוכר שזה קרה לי אי פעם בעבר. זה נכון שלפני כל כישוף חדש אני תמיד מדמיין איך הוא ייראה. אבל בדרך כלל אני יודע שאלו רק מחשבות ושבפועל הוא יצא אחרת לגמרי. אז למה הפעם אני בטוח כל-כך שאני יודע בדיוק איך אני ארגיש תוך כדי הטקס?

יכול להיות שפשוט חלמתי על הכישוף בלילה האחרון? אז למה התמונות של המשיכה הזו נראות כל-כך אמיתיות? זה כאילו כבר עברתי פעם לגוף חדש. אולי זיכרון מגלגול קודם? רגע, בספר היה כתוב משהו על המשיכה הזו שמרגישים אחרי הטלת הכישוף. משהו על זה שאחרי כל פעם שאתה יוצא מהגוף שלך אתה מתחיל להימשך חזק במיוחד אל הגוף שאיתו אתה מעוניין להתחלף. נדמה לי שהיה כתוב שזה נועד למנוע מצב שבו אחד מהצדדים מצליח להתנגד לכישוף.

זהו, כנראה שפשוט קראתי את זה אתמול בספר לפני השינה ואחר כך חלמתי על זה בלילה. אבל אולי ליתר ביטחון כדי שאני אבדוק שוב מה בדיוק היה כתוב בספר. אני רק אמצע לי קודם משהו קטן לנשנש ו…

באמת? אין לך משהו יותר טוב לעשות חוץ מלסגור את דלת המקרר בפרצוף שלי? בחיי שאני כבר מעדיף להתמודד עם רוחות רפאים רגילות מאשר עם כל הפולטרגייסטים המטומטמים האלה. רוחות רפאים אולי תוקפות לפעמים בני אדם, אבל לפחות יש להן שאיפות מוגדרות ומודעות עצמית. פולטרגייסטים סתם רודפים בתים ללא כל מטרה אמתית. אי אפשר לתקשר איתם, אי אפשר לנסות לספק אותם, הם סתם מסתובבים ממקום למקום ומזיזים חפצים כאילו הם עדיין מאמינים שהם חיים.

יום שישי, מחפש משהו בין כל הדפים שעל השולחן בחדר העבודה.

…אני די בטוח שהנחתי את זה כאן. לעזאזל! זו המעטפה היחידה בצבע ורוד, איך אפשר שלא למצוא אותה בין כל הדפים הלבנים האלה?! אלא אם כן… זו לא תהיה הפעם הראשונה שהיא נופלת בטעות לתוך פח הניירות… ריק?!? זו כנראה הפעם ראשונה שאני רואה פולטרגייסט עושה משהו מועיל. אולי באמת כדאי לי לרתום אותו לטובתי. זה יהיה ממש נחמד אם הרוח המטופשת הזו תסדר את הבית מדי פעם.

לא, זה רעיון טיפשי. לפולטרגייסטים הרי יש נטייה לחיות שוב ושוב את הימים האחרונים של חייהם במחזור אין סופי, מונעים על ידי רגש אחד קיצוני שקשור באופן זה או אחר לדרך בה מצאו את מותם. לכן גם אם אני אמצא דרך לשכנע אותו לעשות מה שאני רוצה, הוא ישכח את זה כל פעם מחדש. לכן כרגע, יותר חשוב למצוא משהו אחר שלה שאני יכול לשרוף במהלך הטקס.

חבל, זה היה יכול להיות ממש אירוני לעשות שימוש דווקא בברכת יום הולדת שעזרתי לה לנסח בשביל האידיוט הזה. האמת, אני לא מבין למה בכלל השקעתי כל-כך הרבה מאמץ בשביל לתחזק את מערכת היחסים המקוללת שלהם. באמת שהייתי חבר טוב מדי בשבילה. בדיעבד, הייתי אומר לה שהמערכת יחסים שלהם מורעלת, רקובה ועושה רע לשניהם, ושאם היא רוצה לסבול, שלפחות תעזוב אותי בשקט. בלי העזרה שלי הקשר הזה בטוח היה גווע תוך שבוע. גם ככה אני זה שהייתי שם בשבילה כל הזמן ונתן לה את כל התמיכה שחבר אמיתי אמור לתת.

מצד שני, לא באמת רציתי אותה, והקשר הזה הבטיח שהיא לא תנסה להתחיל שום דבר רציני. או לפחות היה אמור להבטיח. בדיעבד גם זה לא בדיוק הצליח. הזונה הזו, כמה מאמצים היא השקיעה בכדי לכבול אותי אליה, ואז מצצה מדמי עוד קצת וזרקה את השאריות לפח. אבל לא נורא, עוד כמה ימים ונתקן את המעוות. ודבר ראשון נטפל בקשר מעורר הרחמים שלהם.

לפי מה שהבנתי הוא אמור לחזור מחו”ל בדיוק שעתיים אחרי מועד הטלת הכישוף. מעניין איך הוא יגיב כשהיא לא תגיע לשדה התעופה ולא תענה לטלפון? כמו שאני מכיר את הרכיכה הזה, הוא יסלח לה עוד באותו הרגע. אז למה אני יכול לנצל את הגוף שלה כדי להבטיח את הסוף המוחלט של הקשר הזה? אני יודע, איך קראו לחנון הזה שלמד איתה בתיכון ותמיד רצה אותה אבל מעולם לא העיז להגיד שום דבר?

כן, זו צריכה להיות תמונה נפלאה. החבר נכנס הביתה כרוח סערה אחרי שהיא לא עונה לו לטלפון כבר כמה שעות. איך שהוא נכנס מודאג, על הספה מולו היא מזדיינת עם החנון. לרגע החנון מנסה לעצור, אבל היא ממשיכה לרכב עליו בלי בושה, תוך כדי שהיא מחייכת אל החבר חיוך גדול, שגורם לה להראות קצת כמו קרפדה.

החנון הזה בטח ינסה לתקן את המצב. הוא יגמגם משהו על זה שזו פעם ראשונה וכמה שבעצם הוא מצטער שזה קרה. אבל ברגע שהוא יפלוט שהיא זו שהתקשרה אליו הנזק כבר יהיה בלתי הפיך.

יום שבת, עומד במטבח ונשען על השיש ליד הכיור.

…יום למחרת זו מסיבת יום ההולדת של החברה הכי טובה שלה. אם הלב השחור שלה בכלל מאפשר שיהיו לה חברות אמיתיות. אני לא חושב שאי פעם היא ניהלה קשר עם מישהו שלא ניתן היה לסחוט ממנו גם רווח אישי. למעשה, אני בכלל עושה טובה לחברה הזאת בזה שאני הולך לסיים את ההיכרות שלהן עכשיו. אני רק צריך למצוא משהו שחברה שלה לעולם לא תוכל לסלוח עליו. ונראה לי שאני יודע בדיוק מה הדבר האחד שנשים לא מסוגלות לשכוח…

אני ממש יכול לראות בעיני רוחי איך זה ייראה. למרות שהחבר שלה לא יגיע למסיבה, השמועות על מה שקרה ביניהם בערב הקודם יתפשטו במקום כמו מגפה. ואחרי סיפורים כאלה, אף אחד לא יעז לנסות לעצור אותה כשהיא תתחיל לשתות קצת יותר מדי. גם כשהיא תתחיל להתנהג כמו זונה ותתחיל עם כל אחד מהגברים בחדר, הם יספרו לעצמם שהיא בסך הכול נשמה פגועה שצריך להתייחס אליה בסבלנות. אבל התירוץ הזה לא יתפוס כאשר כלת השמחה תבחין בה עוקבת אחרי בעלה אל השירותים, ושם מנסה להוריד לו בכוח את המכנסיים, תוך כדי שהיא מבטיחה לתת לו את המציצה של החיים.

אוי, רק המחשבה על הנזק שהערב הזה יסב לה עושה לי חשק להתחיל ולשתות בעצמי. רק למה הארון הזה לא נפתח? זה כאילו מישהו חוסם אותו בכוח… הוא חייב להיות חזק מאוד. זו פעם ראשונה שאני שומע על פולטרגייסט שמצליח להפעיל יותר כוח מאדם חי.

יום ראשון, שוכב על המיטה בחדר השינה.

…אז מסתבר שבתחילת השבוע שאחרי יש לה שיחה עם הבוס במשרד. ואם השמועות שהגיעו לאוזני נכונות, אז היא בטוח הולכת לקבל גם קידום וגם העלאה בשכר. רק שאם אני זוכר נכון, היא לא הייתה מספיק אסירת תודה כשסידרתי לה שם את העבודה בפעם הראשונה. ולכן, לצערי, נראה שאין הרבה ברירה, ואני אצטרך לוודא שגם האפשרות הזו תעלם כלא הייתה.

רק שכאן אני חייב להיות הרבה יותר זהיר. הבוס הזה לעולם לא יודה, אבל זה ברור שלמרות שהוא נשוי הוא עדיין היה מוכן להקריב הרבה בשביל ההזדמנות לנהל איתה רומן. עוד עלוב נפש שנופל בפח רק בגלל פרצוף יפה וחיוך מזויף. אז איך אני דואג עכשיו שהוא ייפגע מספיק כדי שלא רק יעצור לה את הקידום, אלא גם יפטר אותה במקום, לפני שאני מחליף איתה חזרה את השליטה בגוף?

על מה אתה לא תהיה מוכן לעבור לסדר היום? מה יהיה מספיק קיצוני כדי להביא אותך להחליט לוותר על אחת העובדות הכי מסורות? יש לי רעיון… היא תיכנס אליך למשרד ותתיישב, תוך כדי שהיא מסדרת את שערה השחור כעורב. אתה בטוח שזו הולכת להיות שיחה נחמדה וקלילה, אז תציע לה משהו לשתות. אבל בדיוק אז היא תתקוף. במקום כוס משקה היא תבקש תפקיד של מנהלת בכירה, משרד צמוד לשלך ועוד ספרה למשכורת הקבועה. לרגע אחד אתה תהיה בטוח שהיא מתלוצצת, אבל אז היא תאיים שאם לא תיענה לדרישה, היא תספר לאשתך שאתם מנהלים רומן מזו תקופה ארוכה.

באופן טבעי אתה תטען שזה שקר. אבל במקום להרפות היא רק תנעץ את הציפורניים עמוק יותר, ותטען שגם אם אשתך לא תאמין לה לחלוטין, לא היית רוצה להוסיף תפוח רקוב כזה לתבשיל הנישואים. לרגע אחד אתה תיראה כמי שעומד לקבל את התנאים בתבוסה. אבל אז, בהיסוס די מורגש תבקש ממנה רק לחזור שוב על כל הדברים שדרשה. והיא, כאילו לא מבחינה במשחק הכושל שלך, תחזור מחדש על כל ההצהרה בביטחון מלא ובקול רם. וכאשר היא תצא מהמשרד עם כל החפצים שלה בבושת פנים לאחר שהוקלטה בניסיון סחיטה, לך כבר לא באמת יהיה איכפת מי שלח לך בבוקר את הדואר הרשום עם הרשמקול במתנה.

אני רק צריך לא לשכוח להזמין את הרשמקול הזה מספיק זמן מראש. למעשה, אין שום סיבה שלא לעשות את זה עכשיו. רק איפה הנחתי את המספר של חנות האלקטרוניקה שעושה משלוחים? אה, הנה זה…

“שלום, אני מעוניין להזמין רשמקול ב…”.

“כן, אמרתי שאני מעוניין להזמין משלוח של…”

“הלו? אתה שומע אותי?”

וואו, אני כבר באמת צריך להחליף טלפון עם כל בעיות הקליטה האלה. אבל חשוב יותר שאני לא אשכח להזמין את המשלוח הזה מאוחר יותר…

יום שני, יושב על הכיסא בחדר העבודה.

…טוב, די עם המשחקים. המטרה של כל הכישוף הזה היא לא רק לתקן את המעוות. לפרק מערכת יחסים שלא הייתה צריכה לקרות מלכתחילה, לקרוע אותה מהחברות שהיא ניצלה, או לקחת בחזרה את העבודה שנתתי לה, זה לא באמת נקמה, זה צדק. אני חייב למצוא גם משהו שיהיה קצת יותר אישי. מעין ריבית על כל הסבל שהיא גרמה לי לאורך הדרך. משהו שיבטיח שאחרי השבוע הזה החיים שלה יהיו הרוסים כל-כך שהיא בחיים לא תוכל לתקן אותם. משהו שידאג שלא תהיה לה עוד תמיכה בשום מקום בעולם…

כן, נראה לי שהגיע הזמן לדבר על איך מסכסכים בינה ובין אמא שלה. היא גם ככה תמיד הייתה כפוית טובה כלפיה. אבל לאמא שלה, כמו לכל אמא, לא באמת היה איכפת שהיא מתנהגת כמו טפיל. היא תמיד תהיה שם בשבילה. אלא אם כן… נדמה לי שיש לי תמונה בראש איך זה יכול לעבוד. היא יושבת על המיטה בחדר וכביכול בוכה על כל התקופה האחרונה. אמא שלה כמובן תיכנס בשביל לנסות לנחם אותה. אבל ברגע שאמא שלה תתיישב על המזרן לידה ותניח עליה את היד, העולם יתהפך.

“אני מבינה למה אבא לא היה יכול לסבול אותך יותר. הלוואי וגם אני הייתי יכולה לברוח ממך כמו שהוא עשה!” היא תצעק, ואמא שלה כמעט מיד תתחיל לבכות. “אבל למה את מתנהגת אלי ככה פתאום?” היא תיילל באומללות קורעת לב. אחרי זה, זה יהיה קצת יותר קשה. אבל כדי שזה יצליח אני אהיה חייב למצוא את הכוח להסתכל על אמא שלה מבעד לעיניים השחורות שלה, וללא כל רתיעה להגיד: “כי אני שונאת אותך! תמיד שנאתי אותך, הלוואי ותמותי!”.

אחרי זה אמא שלה תצא מהחדר בריצה כשהיא בוכה. ועל מילים כאלו אין ספק שהיא לא תוכל לסלוח לעולם. אבל לא, זה לא מספיק. אחרי שאני שורף לה את כל הקשרים האישיים, אני חייב למצוא דרך להשמיד לה גם את הגב הכלכלי. את החשבונות של הבנק היא שומרת במגירה העליונה, ואת כרטיס האשראי בארנק. אבל חבל לתת לכל הכסף סתם ככה לרדת לטמיון… אולי, אני יכול לנצל את ההזדמנות הזו בשביל לקנות את המכונית שתמיד רציתי. כן, מתנה ממנה בשבילי, כפיצוי על כל עוגמת הנפש שהיא גרמה לי.

אוי, זה רעיון מצוין. אני רק צריך לבדוק כמה המכונית הזו עולה עכשיו כדי להיות בטוח שהיא לא תוכל באמת לממן אותה. הנה זה בדיוק הדגם ש… מוזר, אם זו הפסקת חשמל אז גם האור היה אמור להיכבות. אבל זה לא נדלק מחדש… לנתק את הכבל? אתה רציני? זה כמעט כאילו אתה מנסה בכוונה למשוך את תשומת ליבי. ואני חשבתי שפולטרגייסטים תקועים בעולם משלהם ובכלל לא חושבים על מה שקורה סביבם בעולם האמיתי…

יום שלישי, יושב על הרצפה בסלון מתחת למאוורר תקרה.

…אחרי הסכסוך עם האמא ובזבוז כל הכספים בחשבון הבנק, הדבר האחראי יהיה לבטל את הכישוף עוד באותו הערב ולהחליף איתה חזרה את הגוף. מצד שני, לסיים את כל השבוע הזה בלי אף מזכרת? זה עשוי להיות מאוד מאכזב. אחרי הכול, למרות שיש לה נשמה של שטן, חייבים להודות שיש לה גוף חבל על הזמן…

מאיפה בכלל שמעתי על המקום הזה? מחסן מבודד שנראה נטוש בקצה אזור התעשייה זה לא בדיוק מסוג המקומות שמתאים לי להכיר. מצד שני, מה זה משנה כרגע? העיקר שהזקן הקרח והסוטה הזה יסכים להעסיק אותה גם בהתראה של הרגע האחרון. האמת, לא הייתי מנחש בכלל שאפשר לצלם סרט פורנו שלם ביום צילומים אחד. אבל מצד שני, לא הרבה בחורות שמחות כל-כך לעשות את כל מה שהבמאי מבקש ואפילו מציעות להיות נועזות יותר. קצת חבל שאני אצטרך לשלם כמה שקלים בשביל להוריד אחר כך את הסרט מהאתר שלהם. מצד שני, זה מתקזז עם הבונוס של לשלוח את הלינק של הסרט לכל המכרים שלה.

אבל אחרי זה באמת סיימתי. אחרי זה, אולי אפילו בסמטה שליד המחסן, מיד  אחרי שהיא יוצאת מהצילומים, צריך להפסיק את הכישוף. אחרת היא עוד עשויה לצאת מהשוק ולהבין שגם היא יכולה להרוס לי את החיים עם השליטה שהיא קיבלה על הגוף שלי. הרי בימים הראשונים היא פשוט תהיה בהלם מוחלט, לא ממש תבין מה קרה ותקווה בינה לבין עצמה שזה עניין זמני. אחר כך, לאט-לאט יתחילו להגיע אליה השמועות של מה שאני עושה עם הגוף שלה. אז היא עשויה להתחיל לתכנן לעשות דברים דומים גם עם הגוף שלי. אבל זה עוד מילא, היא לא תספיק להשפיל אותי יותר מדי בלי שהיא תכננה שום דבר מראש. מה שמפחיד אותי באמת, זה שהיא תמצא את ספרי הכישוף שלי, או אפילו יותר גרוע, תנסה לעשות משהו ממש מטופש כמו…

לא, זה לא יכול להיות! הרי ברגע שאני אעזוב את הגוף שלה אני כבר אראה את הגוף שלי. ואם אני אראה שהיא מתכננת לפגוע בו אני פשוט לא אחזור אליו. אני אחזור אל הגוף שלה או לגוף של מישהו אחר או… אלא אם כן אני לא אצליח בגלל המשיכה הזו. לעזאזל! למה היא חייבת להיות חזקה כל-כך בכל פעם שעוברים גוף?! בגללה אני אגיע אל הגוף שלי בדיוק בשנייה שהשרפרף יישמט מתחת לרגלי! בדיוק בשניות האחרונות של המאבק לנשום בעודי מתנדנד מן החבל שקשור למאוורר התקרה…

לא! לא יכול להיות שזה האפשרות היחידה… אז למה אני לא מצליח לדמיין שום סוף אלטרנטיבי? זה כמעט כאילו כל זה כבר קרה… אבל אם זה קרה, אז אני כבר מת. ואם הייתי מת הייתי זוכר את זה. הרי רק פולטרגייסטים לא זוכרים שהם…

יום רביעי, מסתובב במעגלים בסלון הקטן, שקוע שוב במחשבות והרהורים.

…אני לא מאמין שהצלחתי להתאפק חצי שנה. הרי כישוף זה לא משהו שכלתני ומחושב שאפשר סתם כך לדחות. כישוף אמיתי נולד מהרגש, מהתשוקה לשנות את המציאות ומהאמונה שיש לך את הכוח לעשות את זה.

זהו, החלטתי, אני מטיל את הכישוף הערב…