לעיתים נדרשים גיבורי ספרות הפנטזיה להעיר יפהפייה נרדמת, או להרדים מפלצת אכזרית. אבל ב"פנטום האופרה", היפה והחיה מעירים זו את זה: אריק, "פנטום האופרה", מחזיר מהמתים את כישרון השירה של כריסטין; והיא, בתורה, מעוררת בו אהבה ורצון לחיות בין שאר בני האדם. מדוע הנרדם צריך מישהו שיעיר אותו? איך נראה הקשר בין השניים מבחינה פסיכולוגית? ומה נמצא רק בתוך הראש שלנו?
על המרצה: פסיכולוג שמתמחה בפסיכולוגיה תעסוקתית, חובב טבע ופנטזיה. מתעניין במשמעות הפסיכולוגית של אמנות וסיפורים.