2016 - מפגשים

דם, זכוכית, עשן. צווחות סירנות קורעות את אוויר הקיץ החם, ואז אני מתחילה לנשום. **** בשנה האחרונה של התואר התחלנו […]

מלודי ישבה בחדרה וקראה את הספר המונח על ברכיה. היא נאנחה ומחשבותיה נדדו הרחק הרחק מהספר המשעמם. לפתע קולו של

נירה עמדה והסתכלה במגנט בתחתית המיכל, מסתובב במהירות ויוצר מערבלות במים. גוסטב, כלב הפקינז שלה, עמד על ידה בזנב זקוף,

לשתי מיטות היחיד שבחדר יש סדינים בצבע וורוד מסטיק, כיסויים וכריות מנומרים. המוח שלי ממשיך לחבר אותן למיטה אחת כל

התכנית יצאה לדרך בשעה 18:00 בדיוק. דלת התא נפתחה. בערק יצא ונעמד לצדה. הדלת נטרקה ואני ננעלתי בפנים. צעדים במסדרון

מערב תשע שיחות שלא נענו. פחות משעה וחצי של פגישת תכנון על מרכז התיירות החדש, בקפה-קפה של תחנת הדלק, והנה

“מה אתה עושה?!” צעקה עליי גברת וורוניקה. אמרתי לה “אני רק מנסה להציל את הנסיכה הזאת” והכיתי עם החרב שלי

החיים שלי היו נורמליים, עד שהגורל הפגיש אותי עם עצמי.   אירה: בהיתי בשעון וספרתי את כל הקווים שיש בו.

קינמון צנפה שוב, והנרי הכיר את סוסתו מספיק כדי לזהות את סימני העייפות. הוא רצה להמשיך בפיזור זרעי החיטה, אבל

אני יודעת שקלייר מתה עוד לפני שצליל הירייה מסיים להדהד ברחבי הבית. למרות זאת, אני קמה מהכיסא ורצה לסלון. אני